חברים כותבים על עילי | Tributes to Ilay
עילי, חבר הנפש שלי.
הבחור שהיה לצידי כל השנים.
הילד שתמיד היה קטן ממני וגדול ממני בו זמנית.
שכבר מגיל מעוד צעיר נכפה עלינו להיות חברים.
האחד שידע את כל הסודות שלי – כבר לא פה.
עילי, תגיד לי אתה
מה עושים עם חבר שכמותך?
שלא שם ולא פה
שהיה ואינו
אבל בכל זאת כלכך נוכח.
תמיד דיברנו אמת, תמיד חתרנו עמוק.
דיברנו על בנות, מין, מוזיקה, כאב, דיברנו על בדידות
ועלינו בתוך כל היקום הזה.
אף פעם לא ויתרת עלי.
היית שם תמיד.
ישבת איתי שבעה על אבא שלי,
ואת הכאב שארד נפטר לא נתת לי לסחוב לבד.
הייתי משוויצה בך תמיד,
אפילו הספקנו לעשות שיר ביחד וכמה סקיצות בשבילי.
כמה מוכשר היית ילד. לפעמים לא הבנתי איך זה בא לך כלכך בקלות.
הופענו ביחד. אוי, כמה רצית להיות המתופף, למרות שבינינו,
לא החזקת קצב יותר משלוש דקות ברצף על תופים באותה תקופה, אבל היית כלכך נחוש…
וכשאתה נחוש אי אפשר לעצור בעדך.
איך עלינו על רכבת לבאר שבע ב-22 בלילה,
סתם לראות הופעה קטנה. כמו שני טיפשים קטנים כמעט נתקענו שם עד הבוקר.
כמה חגגנו בחתונה של בת דודה שלך…
לא ידענו מתי לעצור עד שעמיתי גררה אותי חצי אולם כדי לראות שאתה בחוץ מקיא על ספסל.
אין אחד בחיים שלי שלא ידע מי אתה ומי אנחנו.
איזה דפוק זה כל מה שקרה.
עילי,
אני פתאום מבינה למה חיית את חייך באופן המדוייק בו חיי.,
תמיד אמרתי לך: “לאן אתה ממהר עם החיים?”
היום אני כבר מבינה. הכאב אין לו סוף.
רק לפני שבוע וחצי היינו יחד ואמרתי לך כמה שאתה זורח,
חיוך מדבק מאוזן לאוזן, חולצה יפה ונעליים מזעזעות.
רוקסטארים לא חיים לנצח.
תמיד ידעתי שאתה מישהו שכולם יזכרו,
לא תיארתי לעצמי שבנסיבות כאלו.
בקרב על המדינה אתה נפלת כגיבור אמיתי.
האומץ בך הציל חיים.
עילי שלי אוהבת אותך מהבפנים של הלב, מעריצה את מי שהיית.
תודה לך על המון שנים של חברות, אמון ומוזיקה טובה.
שנים של אהבה לא נגמרת.
ספטמבר 2018. נפגשתי איתך לראשונה. אני מחנך חדש באנקורי ואתה תלמיד שעתיד לעלות לכיתה ט’. נכנסת לחדר. לא היה ניתן להתעלם מהגובה שלך. שנינו תלושים, שנינו נבוכים. אני שואל ואתה עונה בקצרה. כבר אז באותה פגישה צפיתי שהולכת להיות לנו שנה מאתגרת.
נוכחתי לדעת תוך כמה דקות שיש לי עסק עם נער חכם, חכם מדי. כזה שלא יהיה ניתן לומר לו “עשה” ו-“אל תעשה”. כמות הרצון שלך לקבל מידע חיוני ואמין היתה גדולה על מערכת החינוך הישראלית. בצדק רב, השתעממת לא פעם ממה שלימדנו, כי כבר ידעת הכל, רצית להתקדם במהירות שיא ופעמים כל כך רבות השארת את חבריך וחברותיך לספסל הלימודים הרחק ממך.
אינני יכול למנות את כמות הפגישות שקיימנו. אחד על אחד, עם אמא, עם אבא, ושוב אמא ושוב אבא ובך היתה התנגדות מוצדקת. היו לך כל כך הרבה שאלות ולא על כולן יכולנו לענות, כי כמו רבים, ככל הנראה, גם אנחנו הלכנו בתלם – בזמן שאתה ניסית להמציא את עצמך כל פעם מחדש. החלפת זהויות, ינקת מוסיקה מכל מקור אפשרי, היית מאגר תרבותי וקשה היה לעשות עליך רושם. הבנת בהכל.
לא חשבתי שזה יקרה אבל החליט הגורל וזכיתי להיות המחנך שלך וגם המורה המקצועי. לא פעם התווכחנו, פעמים רבות חשבנו, דיברנו, צחקנו ואיתך ידעתי שאין חארטות. דבקת בדיבור ישיר, פרקטי תכליתי. לאורך ארבע השנים הללו אני, דיוויד וסיוון התחננו שלא תנטוש את הדרך ותגיע ליעד: תעודת בגרות מלאה ואכן כך עשית ובהצלחה יתרה.
מרגע היוודע לי על מותך זעקתי לשמיים ושיתפתי את סיוון שאולי עשינו טעות. אולי היינו צריכים לבוא ולומר לך “עזוב את תעודת הבגרות”. לך תעשה, לך תגשים, תעשה מוסיקה, תצייר, תנגן על מגוון כלי הנגינה שבהם ניגנת בקלילות שראויה לקנאה. במה לא נגעת? פסנתר, גיטרה, תופים, סמפלים והיד קצרה מלהכיל.
עילי. לצד כל החוכמה המובנית בך, היית גם חבר ישר. אכפתי בצורה בלתי רגילה. סגרת לי ולסיוון פינות בהתמודדות חברתית בקמפוס ולא פעם התייעצנו איתך ונעזרנו בך כדי ללמוד את השטח. היית רגיש, רגיש מדי לעולם שמלא בניכור. לצד זה היתה לך כמות בלתי נדלית של חוש הומור, ציניות וסרקסטיות.
אני בטוח שברגעיך המקודשים האחרונים דאגת להעניק לרוצחים הללו מנה הגונה מעליבה של קללות ודיאגנוזה מהירה על המבנה הנפשי המפלצתי שלהם.
עילי, היית חכם, חכם מדי בשביל הפלנטה הזאת.
יהיה זכרך ברוך, ילד.
עזר שלי, אחי הקטן…
כמה חוויות יש לי איתך, כמה עברנו, כמה צחקנו, כמה חלמנו.
זוכר את הפעם ההיא שרצינו לחסוך לטיול לקוסטה ריקה? שני טמבלים בני כלום מנסים למכור ארטיקים לאנשים בגינות… חחחח, אולי הגענו ל־120₪ בגג. זוכר איך כל פעם היית בא אלי שאני אספר אותך, הייתי הורס לך את השבועיים קדימה ואיכשהו תמיד חזרת.
איי… אני זוכר הכל.
מכשנפגשנו שם לראשונה בחוף הצוק, עוד לפני שצמחו לך שערות בית שחי בכלל, ועד לסופ”ש האחרון כשיצאנו לתל אביב ביחד.
לא היה רגע שלא מלאת אותי באנרגיות טובות וחיוך ענק.
סעמק… איזה חיוך היה לך, מדבק, שתמיד ליווה אותך לכל מקום שהלכת. היית בן אדם מדהים עם כל כך הרבה רצון טוב ולב ענק. היית לי למשפחה אמיתית, אח קטן ולבית בכל פעם ופעם.
היית לצידי תמיד, מילדות לבגרות. ועכשיו דרכינו נפרדו…
תמיד תהיה אצלי בלב. תמיד! אני אוהב אותך.
ביי אחי